כיצד לקבל קרום זהוב מושלם (בלי שהלחם יתייבש)
האם תהיתם מדוע לחמים מסוימים יש קרום זהוב-חום יפהפה, בעוד החלק הפנימי שלהם נשאר רך ופורח? הכל קשור לתגובת מאייר. אך הטריק הוא: כדי לקבל את הצבע הזה מבלי שהלחם יהפוך לקרוטון, יש צורך בחום גבוה מאוד שיפגע רק בפני השטח של הלחם. זו הסיבה שנעשה שימוש בנורות הלוגן בעלות סיבי פחמן. הן פולטות קרינת אינפרא-אדום בגלים קצרים, שפוגעת בבצק כמעט מיד.
למה “מהירות” חשובה כל כך
רוב התנורים מסתמכים על חימום האוויר – בעצם, הם מחממים את האוויר ומקווים שהאוויר יחמם את הלחם. זה איטי מדי. סיבי הפחמן שונים. הם מגיעים לטמפרטורה הרצויה תוך מילישניות. כאשר משתמשים בהם יחד עם בקר PID, זמן התגובה הופך למיידי. ניתן להגביר את החום ברגע שהלחם נכנס לאזור החימום, ולהפסיק את החימום ברגע שהצבע נראה נכון. לא צריך יותר לאפות את הלחם יותר מדי רק בגלל שחיכיתם שהחלק העליון שלו יהיה זהוב.
פרטים טכניים
ליבת סיבי הפחמן יכולה לספוג הרבה יותר חום מאשר סיבי הטונגסטן הרגילים. את הליבה הזו מעטפים בקוורץ באיכות גבוהה, כך שאנרגיית האינפרא-אדום יכולה לצאת בלי שום הפרעות. מכיוון שהנורות האלו מכילות הרבה אנרגיה במרחב קטן, צפיפות החום גבוהה מאוד. חשוב להיות זהירים בנוגע למיקום הנורות. אם הן מוצבות קרוב מדי זו לזו, בלי מספיק אוורור, הדבר עלול לגרום לפגיעה במבנה התנור או לקלקול החוטים.
דברים שצריך לשים לב אליהם
נורות אלו מתאימות מאוד לשימוש במערכות חימום תעשייתיות, אך הן אינן עמידות לחלוטין. סיבי הפחמן עמידים, אך הזכוכית שלהן רגישה. אם שומן או אבקת קמח נופלים על הנורה, זה יגרום ליצירת “נקודות חם”. נקודות אלו עלולות לגרום לשבירה של הזכוכית. יש לשמור על הנורות נקיות. לוח זמנים קפדני לניקוי הוא הדרך היחידה להבטיח שהחום שהן מפיקות יהיה עקבי, ושהנורות יחזיקו מעמד.